^א כבכתה״י. ולפנינו, הפך.

^ב וכן פירש ר״ח ביומא דף יב,א, הובא בערוך ערך צנר משמו. וכן פירש ר״י מיגש. וכן כתבו תוספות סנהדרין דף יד,ב ד״ה צינורא בשם ר״ח.

^ג דברי הירושלמי הם ככל הנראה המשך למה שאמרו שם לפני זה: על אי זה מהן מתחייב, על הראשונה או על האחרונה (פירוש, קצרה ארכה עשר אמות וארוכה עשרים, האם חיובו על עשרה אמות ראשונות או אחרונות), חברייא אמרין על הראשונה. אמ׳ לון ר׳ יוסי אמ׳ ליה צא ותימר על הראשונה, אלא כי נן קיימין על האחרונה. תמן תנינן הוציאו לו את הכף ואת המחתה, על אי זו מתחייב על הראשונה או על האחרונה, חברייא אמרי על האחרונה, אמר לון רבי יוסי או׳ לו היכנס ותימר על האחרונה אלא כי נן קיימין על הראשונה. ובפני משה הגיה את תחילת דברי הירושלמי להיפך, שחברייא אמרו על האחרונה ואמר להם ר׳ יוסי על הראשונה, שהרי אנו אומרים לו אחר שהלך עשרה ראשונות צא, ואיך נחייבו על זה. ועל זה אמרו בירושלמי אם נודע לו אחר שהלך חמש אמות, לא עבר על איסור שהייה במקדש, שלא הלך אלא חמש אמות באיסור בשגגה, ועכשיו אנו אומרים לו לצאת דרך ארוכה, שהרי כדי לצאת בקצרה צריך הוא לחזור לאחריו חמש אמות, וכיון שהאיסור הוא עשר אמות הראשונות אין כאן עבירה כלל.

^ד כן הוא בירושלמי, ובקרבן עדה ופני משה הגיהו ׳עשרים׳, על פי המשך דברי הירושלמי: היך עבידא, היה בארוכה שלשים ובקצרה עשר, הילך חמש, אין ייזיל בדא חמש אין ייזיל בדא עשרין וחמש. אבל בנועם ירושלמי פירש, שאינו חייב אלא אם יש שם עוד עשר אמות באיסור, וכגון שהלך חמש, שבכדי לצאת בקצרה צריך לחזור לאחוריו חמש (וביחד עם דרך הקצרה יש לו להלך חמש עשרה), שאינו חייב עד שיהא בארוכה עשרים וחמש שיהא שם עוד עשר אמות באיסור.

^ה כבכתה״י. ולפנינו הנכנס ... ואפילו כולו ... דכתיב וכו׳.

^ו ויקרא יד, מו.

^ז מכאן בק״ג מס׳ 3 (oxf. heb. e. 100.24).

^ח שם שם, לו.

^ט כלים פרק א.

^י דף ח,ב.

^כ בק״ג: ואין מביאין אשם תלוי על עשה ועל לא תעשה.

^ל לפנינו, ואיזו היא.

^מ שבנדה חסר בק״ג.

^נ תיקנתי על פי ק״ג.

^ס בק״ג: עונה סמוך לזמנה.

^ע מדברי ר״ח נראה שכיון שהיה לו לחשוש שמא תראה אינו חשוב אונס, וכפי שחכמים עצמם חייבו לפרוש בסמוך לווסתה מטעם זה, וכן כתב הרשב״א. והוא מתאים למה שכתב ר״ח להלן, דהיינו טעמא דחשוב אנוס, דמאי הוי ליה למעבד, וכי לא ישמש מיטתו לעולם. אבל בעונת הווסת אינו חשוב אונס, שהרי יכול לשמש שלא בעונת הווסת. אבל הרבה מהראשונים כתבו שרק מפני שהחיוב פרישה סמוך לווסתה הוא מן התורה אין זה חשוב אונס.

^פ בכתה״י, עבר.